פסק-דין בתיק ת"א 38405-12-10

1.         התובע, כך עולה מכתב תביעתו, היה נאשם ב-ת.פ. 385/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה. הנתבע ייצג אותו בהליך זה.

2.         ביום 12.12.03 הורה בית המשפט המחוזי לשחרר את התובע למעצר בית. בין יתר תנאי השחרור חויב התובע להפקיד ערבות בנקאית על סך 20,000 ש"ח לקופת בית המשפט. בסעיף 4 לכתב התביעה מציין התובע כי "לאחר שהתובע הפקיד ביום 12.12.03 סכום הערבות בגזברות בית המשפט המחוזי בחיפה שוחרר למעצר בית..." (סעיף 4).

3.         ביום 3.11.04 הגיש הנתבע בשם התובע בקשה לשחרור הערבות, לנוכח כניסתו למאסר, ובית המשפט הורה על שחרור כספי הערבות. כספים אלו הועברו לידיו של הנתבע וזה לא העבירם לידי התובע. בירורי התובע, כך המשך תביעתו, העלו כי הנתבע העביר את הכספים לצדדי ג' שבפניי, הם דודיו (להלן, גם "הדודים"). כך, בניגוד להנחיותיו של התובע. התביעה שבפניי היא להורות לנתבע להשיב לתובע את כספי הערבות, שערכם המשוערך עולה לסך של 24,975.15 ש"ח.

4.         הנתבע התגונן בפני התביעה. הנתבע מציין כי לכל אורך ייצוגו של התובע שידרה משפחתו המורחבת אחדות דעים ותמיכה מוחלטת בו. היה נהיר לחלוטין כי התובע חסר כל. הוא לא מימן את הערבות האמורה אלא היו אלו הדודים. משום כך שוחרר הכסף, בתכוף לאחר קבלתו, לדודים. פליאה היא, כך המשך ההגנה, על שום מה מכל מקום לא תבע התובע את הדודים, ולו כנתבעים נוספים. שהרי לכל הדעות הכספים נמסרו להם.

            מכל מקום, ולנוכח הנתונים האמורים, הגיש הנתבע הודעת צד ג' נגד הדודים.

5.         הדודים התגוננו בפני הודעת צד ג'. הם תמכו לכל אורך הדרך בגרסתו של הנתבע. הם ציינו כי התובע לא שילם מכיסו סכום כלשהו לא לצורך הערבות ולא לכל צורך אחר הקשור להסתבכותו הפלילית. עוד הם רשמו כי הגם שאין זה מעניינו של התובע ו/או הנתבע מה עשו הדודים בסכום הערבות הרי הם ציינו כי "סכום הערבות שהוחזר לו, הועבר כמות-שהוא, עם תוספותיו לחשבונה של הגב' צילה רון ז"ל" (סעיף 4), היא אמו המנוחה של התובע.

6.         הונחו בפניי מסמכים נוספים וביניהם תצהיר תשובות לשאלון של התובע. בעקבות זאת מונחת להכרעתי בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף ולחילופין לחיובו בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות. אין בדעתי להידרש לבקשה להפקדת ערובה לתשלום הוצאות, אף אין בדעתי להידרש לכל ראשיה של הבקשה, ככל שהם אינם ראויים לבחינה בגדר בקשת-סף. ועם זאת בדעתי להיענות לבקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף, משום טענה אחת, שהיא הטענה המרכזית העומדת בלב בקשתו.

7.         נהיר, לנוכח כתבי הטענות, כי בלב המחלוקת ניצבת השאלה מי היה זה שמימן את כספי הערבות. ככל שיוברר שכספים אלו היו של התובע, דין תביעתו להתקבל. ככל שיוברר שכספים אלו לא היו של התובע, ושמא של הדודים, דין התביעה להידחות.

8.         לנוכח זאת נשאל התובע, בשאלון שהוגש לו, מי היה זה שמימן את סכום הערבות והוא השיב "אני" (סעיף 3). בהמשך הוא נשאל "נא פרט מאיזה חשבון, לטענתך, מומן סכום הערבות. נא פרט בבעלות מי היה החשבון ומה מספרו". על כך השיב התובע "מספר חשבון 127858 בנק מסד החשבון היחיד באמצעותו פעלתי באותה תקופה באמצעות הוראה טלפונית, לפקיד ששמו ציון עוזרי. החשבון היה על שם אבי שבאותה תקופה אני הייתי האפוטרופוס שלו..." (סעיף 4).

9.         והנה, לנוכח מסמכים בנקאיים שצורפו לתיק על ידי הנתבע, ושנתקבלו מן הדודים, עולה, ראשית, כי החשבון האמור בבנק מסד היה רשום על שם הוריו של התובע, ולא רק אביו אלא גם אמו. שני הוריו נפטרו. שנית, המסמכים הבנקאיים שבפניי מצביעים על כך שהכספים הועברו מהחשבון בבנק מסד לחשבון הדודים. בעקבות זאת שילמו הדודים את הערבות האמורה. המעגל נסגר לאחר ששוחררה הערבות. משעה שהדודים קיבלו מן הנתבע את סכום הערבות, הסכום האמור הופקד מיידית בחשבונם של ההורים, הוא החשבון בבנק מסד. כזכור גרסה מפורשת זו של הדודים, בכתב הגנתם, ניצבת בפני התובע עובר למתן תשובותיו לשאלון. דבר זה אף מעצים את מסקנותיי.

10.        שעה שניצבת בפניי בקשת-סף, שומה עליי להניח את מירב ההנחות לזכותו של התובע.

            וכך, אתעלם מכך שבעוד שבכתב התביעה רושם התובע כי "התובע הפקיד ביום 12.12.03 סכום הערבות" (סעיף 4), ומכאן משתמע שהדבר נעשה מאמצעיו, הרי בגדר התשובות לשאלון הוא מציין כי הדבר נעשה מחשבון הרשום על שם הוריו, הגם שיש לו, כנטען, שליטה בחשבון זה.

            וכך, אף אתעלם מכך שלנוכח העובדה שהחשבון בבנק מסד רשום על שם ההורים, ולא על שם התובע, עדיין על התובע מוטל הנטל להוכיח כי החשבון האמור, לאמיתו של דבר, הוא חשבונו-שלו, ולא חשבונם של הבעלים הרשומים כנחזה ברישומי החשבון. לנוכח העובדה שהתביעה הוגשה בשיהוי, ובינתיים שני הוריו של התובע נפטרו, לדאבון הלב, שמא מוטל עליו נטל ראיה כבד.

            וכך, אף אתעלם מן הנתון שלנוכח העובדה שהתובע מציין שהחשבון היה על שם אביו, והוא שימש אפוטרופוס שלו, לא נתמכת בכל תיעוד, ובעיקר מצביעה על כך שהכספים, על פי אותה גרסה, הם לכאורה כספיו של אביו, שהרי התובע משמש בתפקיד נאמנות כאפוטרופוס. והרי לא יעלה על הדעת שהתובע יהא אפוטרופוס על עצמו, ועל כספיו, אלא בנאמנות עבור אחר, והוא אביו.

11.        כאמור, אתעלם מכל אלו. אניח, בשלב זה, כי החשבון בבנק מסד, אכן היה קניינו של התובע, באופן מלא או חלקי, חרף כל הנתונים האמורים. ואולם אם אלו הם פני הדברים, ויהא הדבר אשר יהא, הכספים נשוא המריבה שמומנו מן החשבון האמור בבנק מסד, שבו אליו במלואם. משמע, פיו של התובע עונה בו, לנוכח הנתונים האמורים, כי לא נגרם לו כל נזק. שהרי כספים חזרו ושבו לאותו מקור ממנו יצאו ומומנו.

12.        בהחלטתי מיום 18.9.11 הבעתי את מורת רוחי על כך שבעטיו של התובע, הרי במקום מחזור טיעונים אחד, לעניין הבקשה האמורה, מונחים בפניי שלושה מחזורי טיעונים. והנה, ולו אף חרף הנתון האמור, לא מצאתי, גם בשלוש ההזדמנויות האמורות, מענה כלשהו לטענה האמורה. אכן ב"כ התובע טוען טענות מטענות שונות, למשל לעניין מצבו הכלכלי ומצב ההגבלה של חשבונותיו. ואולם הוא אינו מספק כל מענה לנתון האמור, הגוזר כליה על תביעתו.

13.        די בכל אלו על מנת להורות על דחיית התביעה על הסף. עולה מן הנתונים האמורים כי התובע נקט בהליכי-סרק והטריד לשווא הן את הנתבע, פרקליטו-לשעבר, והן את הדודים, שפעלו בשליחות נאמנה של ההורים, הן בתשלום סכום הערבות והן בהשבתו המהירה לחשבון ההורים, שלשיטת התובע הוא חשבונו-שלו. התביעה, איפוא, היא גם מעשה של כפיות טובה וגם הוגשה בשיהוי רב. כל אלו גוזרים אף פסיקת הוצאות בהתאם, הן לנתבע והן לדודים שנגררו להליך זה, אך משום תביעת התובע נגד הנתבע.

14.        לפיכך הנני דוחה את התביעה. ממילא נמחקת הודעת צד ג'.

            הנני מחייב את התובע לשלם, הן לנתבע והן לצדדים השלישיים, הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו, בהתאמה, לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבע ולידי הצדדים השלישיים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.